פסק-דין בתיק בש"א 367/03

1.       לפני בקשה לדחיית הערעור על הסף, שבה נטען כי הערעור שהוגש ביום 14.1.03 הוגש למעלה משנתיים לאחר המועד הקבוע בתקנות להגשתו, מאחר שהשומות נשלחו לכתובתו הידועה של המשיב במס הכנסה כבר ביום 24.9.00 בדואר רשום. המשיב הוא המערער בתיק העיקרי (להלן - המשיב או המערער).

2.       המבקש נשען על סעיף 238 לפקודת מס הכנסה, הקובע לשיטתו חזקת המצאה חלוטה ביום השישי שלאחר יום המשלוח. לשון הסעיף כדלקמן:

"הודעה ניתנת להמצאה לאדם בין לידו ובין בדואר רשום לפי מען עסקיו או מענו הפרטי כפי שהם ידועים לאחרונה. נשלח בדואר רשום, יראוה כהודעה שהומצאה  ביום השישי לאחר יום המשלוח אם נשלחה לבני אדם בישראל...".

המען שאליו שלח המבקש את השומה הוא רחוב הכרמים 23, מבשרת ציון. לשיטת המבקש, זו הכתובת האחרונה שעודכנה בידי המשיב ו/או בא-כוחו. ב"כ המשיב כופר בכך שמדובר בחזקה חלוטה, ומוסיף כי גם אם נכון לראות בה חזקה חלוטה, היא חלה רק אם נשלחה השומה למען "שהיה ידוע לאחרונה", בעוד שכאן צו השומה לא הומצא למען הידוע האחרון. המשיב טוען כי מדובר בכתובת שגויה, ולשיטתו, המען אליו נשלחה בפועל השומה היה למעשה בלתי רלוונטי מטעמים אלו:

א.      אצל המבקש עצמו היו רשומות מספר כתובות של המשיב ולא רק כתובת אחת. הכתובת הרלוונטית על פי לשון החוק, אינה בהכרח הכתובת המופיעה ב"טופס עדכון כתובת וענפי הכלכלה", ולפחות אינה צריכה להיבנות על מקור זה בלבד.

ב.       טענת המבקש כאילו בנוהג שבהרגל נשלחים הצווים ל"כתובות מעודכנות במחשב" הוכחו כלא נכונות, או לפחות לא "עקביות", ומשכך, לא ניתן להסתמך על טענות אלה. לשון אחר, המבקש לא הוכיח קיומו של נוהג, ומהתנהגותו שלו עולה כי הנוהג כלל אינו קיים.

ג.       המבקש ידע כי צו השומה לא התבקש בידי המשיב, ואולם, במקום לנסות ולברר מהי כתובת המשיב, הוא בחר לטמון ראשו בקונספציה, לפיה בהכרח ידע המשיב על קיומה של השומה אך סירב לקבלה. המשיב מוסיף כי גישה זו מקרינה על תום ליבו של המבקש.

3.       אכן, מהעדויות שלפני עלה כי, בתיקי המבקש ניתן למצוא רישום של  כתובות שונות של המשיב: הכרמים 42, הכרמים 33, הכרמים 23, ת.ד. 52140.

על פי תצהיר מר אלון יוניוב, מפקח בפקיד שומה ירושלים 3, השומה נשלחה לכתובת "הכרמים 23", בהיותה הכתובת שעודכנה בשנת 1994 בטופס "עדכון כתובות וענפי כלכלה", עליו חתומים המשיב עצמו ומייצגו, מר ישראל פנחס, והמשיב לא הודיע על שינוי כתובת לאחר מכן. טענה זו לא הוכחשה ע"י המשיב.

לענין הנוהל אצל המשיב העיד מר גלעד כהן:

ש.     "לפי איזו כתובת צריך לשלוח?

ת.   הכתובת המעודכנת שמופיעה במחשב. במחשב היתה כתובת הכרמים 23" (פרו', עמ' 7, 10).

המפקח יוניוב הוסיף שעשה מאמצים לאתר את המשיב גם בדרכים אחרות. הוא פנה למייצגיו יוני אליהו (מייצגו בשנת 1995) ולישי פנחס,  וגם התקשר לבית המשיב, על פי מספר טלפון שהוציא מדפי זהב, שם כתובת המשיב רשומה באותו אופן (עמ' 13 לפרו'). יצויין כי, אין מחלוקת שבדפי זהב רשומה כתובת הכרמים 23. עוד העיד יוניוב כי קיים טופס מיוחד לעדכון כתובת.

4.       לאור עדויות אלו, מסקנתי היא שגם אם היו בתיק המבקש כתובות נוספות - וגם אם לא נקבע לענין זה נוהל ברור אצל המבקש - ההשענות על טופס העדכון דווקא לא הייתה פסולה. נהפוך הוא, הדעת נותנת שבמילויו של טופס זה על ידי המשיב ועל ידי מייצגו ניתנה על ידם לכתובת זו עדיפות. גם העובדה שמשלוח לכתובת זו לא הביא לתגובה אינו מביא למסקנה אחרת, מאחר שעובדת אי-התגובה אינה מלמדת דווקא על אי-קבלת השומה. אשר לטענה כי החזקה אינה חלוטה, אציין כי לשון הסעיף מובילה למסקנה אחרת - מאחר שלא נקבעה בו דרך לסתירתה (וראו להסקת קיומה של חזקה חלוטה, קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1488), והפסיקה אליה מפנה ב"כ המשיב אינה מבססת מסקנה אחרת. נראה, עם זאת, כי משמופרכת החזקה יכול הדבר לשמש שיקול לענין הארכת מועד להגשת ערעור. בקשה כזו לא עומדת לפני.

אוסיף כי, אין בידי לקבל את הטענה כי הנסיונות החוזרים ונשנים שנעשו בידי מפקח המבקש לאתר את המשיב על פי כתובות שונות, יש בהם משום גילוי בהתנהגות שאין בצו השומה דבר וחצי דבר, כנטען, משנשלח לכתובת שגויה. איני רואה כיצד החזקה הקבועה בחוק נפגעת בשל מאמצי המפקחים לפעול בדרכים נוספות להבאת השומה לידיעת הנישום.

יתר על כן, על פי תצהירי המבקש, המשיב הראה אז, בהזדמנויות שונות, אי-אכפתיות לחובות המס, בשל מצבו הכלכלי הקשה (תצהיר יוני אליהו סעיפים 3 ו-4). מכל מקום, אין מדובר במקרה בו המבקש ידע כי הכתובת שמסר המשיב שגויה והתעלם מכך בחוסר תום לב. נהפוך הוא, המאמצים האמורים מלמדים על תום לב של המבקש, ואין בהם כדי לעמוד לו לרועץ. אוסיף כי, האחריות למסירת כתובת נכונה מוטלת על המשיב, ואין בידו להטיל על המבקש אחריות לאי-איתורו, כאשר מסר מען שגוי, וזאת גם אם בתיקי המבקש היו כתובות נוספות שלו, שאחת מהן נכונה.

5.       די באמור לעיל כדי להוביל למסקנה שדין הבקשה לסילוק על הסף להתקבל. הערעור הוגש באיחור רב, ולא נתבקשה, וממילא גם לא ניתנה, הארכת מועד להגשתו. לאור האמור, דין הערעור להימחק, וכך אני מורה.

6.       המשיב/המערער ישלם למדינה הוצאות הערעור בסך 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ כדין.